אלימות מגדרית בקמפוס

דיון ומסקנות: פערים מבניים, השתקה מוסדית ומגבלות המחקר

דיון בממצאי המחקר מעלה כי התמודדות מוסדות להשכלה גבוהה עם אלימות מגדרית דורשת מעבר מתגובות מנהליות סמליות לשינוי מבני ותרבותי עמוק. כפי שעולה מביקורתן של חוקרות פמיניסטיות, התמקדות מוסדית בהגנה על תדמית האוניברסיטה במסגרת סביבה ניאו-ליברלית מצמצמת את האפקטיביות של תקנונים רשמיים ומשאירה את נטל הליווי על סגלי ההוראה (Changing the Culture, 2019). ממצאים אלה מתיישבים עם הגישה המדגישה את מושג הבגידה המוסדית, לפיה התעלמות או נרמול של פגיעות מעצימים את הנזק הרגשי והאקדמי של סטודנטיות וסטודנטים מקהילת הלהטב"ק, תוך שילוב בין אלימות סמלית ללחץ מיעוטים (Campus Gender-Based Violence Against LGBTQ+ Students, 2025). במקביל, ניתוח השוואתי מדגים כיצד חסמים חברתיים ותרבותיים מקשים על חשיפת אירועים ויוצרים פער מתמיד בין קיומן של מדיניות מוצהרת לבין נכונות הנפגעות והנפגעים לפנות למנגנוני הדיווח (The Comparative Analysis of Sexual Violence and Harassment, 2021). על אף התובנות המצטברות, ספרות המחקר מציגה פער תיאורטי ואמפירי משמעותי בכל הנוגע להערכת היעילות של מנגנוני התערבות ארוכי טווח ולשילובן של אוכלוסיות מוחלשות בעיצוב המדיניות המונעת. מרבית המחקרים הקיימים מתמקדים בתיעוד חסמי דיווח בדיעבד, תוך הזנחת הדינמיקות הארגוניות המעצבות את האקלים המוסדי בזמן אמת. בנוסף, מגבלות המחקר הנוכחי נובעות מהסתמכות על נתונים מבוססי דיווח עצמי ומשונות בהגדרות המושגיות של אלימות מגדרית בין הקשרים מוסדיים ומשפטיים שונים, דבר המקשה על הכללה גורפת. לפיכך, מחקר עתידי נדרש לחקור מודלים משולבים של ניטור תקופתי וחינוך קהילתי, שיבחנו כיצד רפורמות מבניות מסוגלות לפרק את מנגנוני ההשתקה ולבסס סביבה מוגנת ושוויונית לכלל באי הקמפוס.