מסגרת תאורטית למעבר בין שירות צבאי להשכלה גבוהה
הספרות התאורטית העוסקת בהשתלבות של יוצאי צבא ומשרתים במסגרות ההשכלה הגבוהה מציגה גישות מגוונות להבנת תהליכי ההסתגלות, הפיתוח האישי וההישגים הלימודיים. גישה תאורטית אחת מתמקדת בניתוח המעבר המבני והפדגוגי בין עולמות שונים; בהקשר זה, מוכנות אקדמית אינה נתפסת כמערך קבוע וסטאטי של כישורים מוקדמים, אלא כתהליך הסתגלות רב-ממדי והתפתחותי לאורך זמן (Crossref-10-4018-979-8-2600-2721-9-ch005, 2026). על פי מודל המעבר של שלוסברג, הבדלים תרבותיים ומערכתיים בין המסגרת הצבאית לזו האקדמית מעצבים פערים באוריינות מידע, בחשיבה כמותית, בתפקודים ניהוליים ובפנייה לעזרה, כאשר יש לבחון פערים אלה מחוץ לתפיסות גירעון מסורתיות ותוך הישענות על חוזקות שנרכשו כמו משמעת והתמדה (Crossref-10-4018-979-8-2600-2721-9-ch005, 2026). יתרה מזו, הבנת המעבר מדגישה את החשיבות של פיתוח מטא-קוגניציה ומיומנויות למידה במסגרת המעבר האקדמי. לעומת הדגש המבני-הקשרי של מעברי חיים, גישה תאורטית שנייה ממקדת את הניתוח במשאבים פסיכולוגיים אישיים ובמנגנוני תיווך תוך-אישיים של הלומד (Crossref-10-1111-hequ-12455, 2023). לפי מודל זה, התמדה אקדמית משמשת גורם מתווך מרכזי וישיר שמקשר בין רווחה סובייקטיבית, משאבי התמודדות כדוגמת מסוגלות עצמית ונטייה לפנייה לעזרה, לבין הישגים אקדמיים ממשיים במוסדות להשכלה גבוהה (Crossref-10-1111-hequ-12455, 2023). השוואת הגישות מדגישה הבדל פרספקטיבי משמעותי: בעוד שהגישה הראשונה רואה באתגרים האקדמיים תוצר ישיר של פערים תרבותיים-מבניים המחייבים מעטפת ליווי לרכישת מיומנויות, הגישה השנייה מסבירה את שונות ההישגים בעיקר דרך כוחות חוסן פנימיים, נחישות אישית והתמדה של הסטודנט. סינתזה בין שתי התפיסות מצביעה על כך שהבנת עולמם של סטודנטים משרתים דורשת שילוב בין התייחסות לתנאי המעבר המערכתיים לבין חיזוק המשאבים הפסיכולוגיים וההתמדה שלהם, במטרה לקדם הצלחה לימודית מיטבית.