2.1 ארכיטקטורת התערבות דיגיטלית וקבוצות תמיכה מובנות
ההחלטה ליישם מודל התערבות משולב בקמפוס האקדמי נשענת על הצורך המעשי לגשר על הפער שבין היקף המצוקה הרגשית של סטודנטים לבין שיעורי הפנייה הנמוכים לשירותי הייעוץ המסורתיים. מתווה זה מבוסס על שילוב שיטתי בין שני אפיקי פעולה משלימים: פלטפורמה דיגיטלית מותאמת להתערבות עצמית ומערך מובנה של קבוצות תמיכת עמיתים. ראשית, היישום הדיגיטלי מספק מענה ראשוני רחב, נגיש ונטול סטיגמה, אשר אינו כרוך בהליכי קבלה מורכבים או בחשיפה אישית ישירה, ובכך הוא מסיר חסמים מוסדיים מוכרים המונעים מסטודנטים רבים לבקש עזרה מקצועית (PubMed-37647105, 2023). תשתית זו מיועדת להציע כלים מבוססי ראיות לניהול עצמי של מתחים ולשיפור הרווחה הנפשית במהלך שגרת הלימודים התובענית. שנית, קבוצות התמיכה המונחות מיושמות כמענה ישיר לקשיי ההסתגלות החברתית והלימודית, בייחוד עבור לומדים הנמצאים בראשית דרכם האקדמית ומתמודדים עם עומס לימודי ושינויים אישיים משמעותיים (crossref-10-31234-osf-io-e8x5k, 2023). הקריטריונים המרכזיים שהוגדרו להפעלת המתווה כוללים נגישות טכנולוגית רציפה, שמירה קפדנית על חיסיון ופרטיות המשתמשים, ויצירת מרחב קבוצתי מוגן המאפשר עיבוד רגשי משותף עם עמיתים החווים אתגרים דומים. השילוב הדו-ערוצי מבטיח מענה מודולרי ומדורג, המאפשר לכל לומד לבחור את ערוץ ההתערבות המתאים ביותר לצרכיו האישיים בכל שלב בסמסטר. נוסף על כך, המתווה אינו מתנה את קבלת התמיכה באבחון פסיכיאטרי פורמלי, ובכך הוא מרחיב באופן ניכר את מעגל הפונים ומסייע במניעת החמרה של מצבי דחק ראשוניים. ברמה המוסדית, יישום הפרוטוקול מעניק להנהלת המוסד כלי ניהולי פרקטי לתיעדוף משאבי הרווחה, להפחתת העומס המצטבר על מרכז הייעוץ המרכזי, ולפריסת רשת ביטחון מניעתית רחבה המחזקת את החוסן הנפשי והאקדמי של ציבור הלומדים.