חוסן סייבר של תשתיות קריטיות, מודל מוכנות לאומי

התלות הגוברת של חברות מודרניות במערכות מידע ותקשורת הופכת את ההגנה על תשתיות לאומיות קריטיות לאתגר אסטרטגי עליון של ביטחון לאומי. תהליכי דיגיטליזציה מואצים והגלובליזציה של מרחב הסייבר יצרו פגיעויות מערכתיות מורכבות, החושפות שירותים חיוניים למתקפות מתוחכמות ומתואמות בעלות פוטנציאל הרס רחב היקף [7]. במציאות זו, גישות אבטחה קלאסיות המתמקדות בהגנה נקודתית על רכיבים טכנולוגיים בודדים אינן מספקות מענה שלם, ונדרשת תפיסה כוללת של חוסן סייבר ברמה המגזרית והלאומית [1].

המגזרים החיוניים כגון בריאות, אנרגיה, תחבורה ותשתיות חלל מהווים מערכות חברתיות-טכנולוגיות-כלכליות מורכבות, שבהן כשל ברכיב יחיד עלול לחולל אפקט שרשרת קטסטרופלי [1], [6]. פער מתודולוגי מובהק מתקיים בין מודלי הבגרות המסורתיים, הבודקים ארגונים באופן מבודד, לבין האופי המערכתי והתלויות ההדדיות של איומי הסייבר המודרניים [1], [3]. בנוסף, הצורך בניהול סיכוני שרשרת אספקה ובשיתוף פעולה בין המגזר הפרטי לרשויות הממשלתיות מציב אתגרים תפעוליים ורגולטוריים מורכבים הדורשים פיתוח מסגרת הערכה אחידה ואינטגרטיבית [2], [7].

מטרת המחקר היא לפתח מודל מוכנות לאומי מגזרי להערכה וחיזוק של חוסן סייבר בתשתיות קריטיות, תוך בחינת יחסי הגומלין בתוך מערכות מורכבות. המחקר מתבסס על ניתוח מסמכי מדיניות, תקנים בינלאומיים ומסגרות אסדרה מתקדמות בבריטניה, בארצות הברית ובמדינות נוספות [1], [3]. תרומתו המדעית של החיבור מתבטאת בהצגת מודל בגרות מגזרי המשלב ניטור בזמן אמת, מודעות מצבית משותפת והיזון חוזר בין-ארגוני, ובכך מספק תשתית מדעית ויישומית למקבלי החלטות ולמפעילי תשתיות חיוניות בישראל [1], [2].