פרק 3: הזיקה בין מודל התקצוב ואיכות ההוראה והמחקר - 3.1 השפעת תמריצים תקציביים על הישגים אקדמיים ושוויוניות
ניתוח הזיקה שבין מדיניות התקצוב לבין הבטחת איכות ההוראה והמחקר מדגיש את המורכבות המבנית הניצבת בפני המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ותקצוב בישראל. מחד גיסא, מודלים של נוסחאות מימון שואפים לתמרץ מצוינות ולכוון מוסדות אקדמיים לשיפור ביצועיהם המחקריים והלימודיים; מאידך גיסא, היעדר שקיפות מספקת בזרימת התקציבים מקשה על הערכת האפקטיביות של חדשנות פדגוגית ומקצועית במערכת. ממצאי הוועדה הבינלאומית שבחנה את הכשרת הסטודנטים במוסדות ללימודי רפואה בישראל מטעם המל"ג מצביעים על כך שאי-בהירות בנוגע למבנה המימון והיעדר מתודולוגיות מוסדרות להערכת חידושים בהוראה מגבילים את יכולת הבקרה והשיפור של המערכת האקדמית (Council for Higher Education, 2015). כאשר התקצוב אינו מקושר באופן ברור למדדי איכות מבוססים, נוצר פער מתמשך בין המשאבים המוקצים לבין התוצרים החינוכיים. בד בבד, בחינת ההיבטים המבניים והחברתיים מלמדת כי מנגנוני התקצוב והערכת האיכות אינם פועלים בחלל ניטרלי, אלא משפיעים ישירות על ייצוג, נגישות ואתגרים מבניים של אוכלוסיות מגוונות וקבוצות מיעוט באקדמיה ('Ali & Da'as, 2023). לפיכך, השילוב בין מודל תקצוב המבוסס על תפוקות לבין דרישות לאיכות מחייב הגדרה מדויקת של מדדי ביצוע אשר אינם מעמיקים פערים, אלא מקדמים שיתוף פעולה בין-מוסדי, פיתוח פדגוגי שיטתי והזדמנויות שוות. ניתוח זה ממחיש כי שילוב מדדים איכותיים לצד תמריצים תקציביים מחייב שיח רציף בין המועצה להשכלה גבוהה לבין המוסדות האקדמיים. בהיעדר תיאום כזה, הקצאת המשאבים עלולה להחטיא את מטרתה ולפגוע ביכולת לשמר רמה פדגוגית גבוהה ושוויון הזדמנויות מערכתי.