דיון: השלכות פדגוגיות, בריאותיות ומבניות על קהילת הקמפוס
ניתוח ביקורתי של המרחב האקדמי מעלה כי הדינמיקה המוסדית נוטה לעיתים קרובות לטשטש את חומרתה של האלימות המגדרית, תוך המרת סוגיות של צדק ומוגנות בשיקולים של יחסי ציבור וניהול סיכונים. התופעה של בגידה מוסדית מתרחשת כאשר מוסדות להשכלה גבוהה נמנעים מנקיטת עמדה חד-משמעית או מפעולה אקטיבית למיגור פגיעות, מתוך רצון לשמור על יוקרתם המקצועית והציבורית [5]. הימנעות זו יוצרת סביבה שבה נורמות פטריארכליות ומבני כוח היררכיים ממשיכים להתקיים ללא הפרעה, דבר המעביר מסר סמוי לפיו ביטחונם של חברי הקהילה האקדמית משני למעמדו של המוסד. כתוצאה מכך, הפגיעה המגדרית אינה מתמצה באירוע הראשוני בלבד, אלא מתעצמת לנוכח היעדר תמיכה מערכתית, תופעה המובילה לנזקים רגשיים ואקדמיים מצטברים ולנשירה ממסלולי לימוד ומחקר [4]. יתרה מזאת, חוסר המענה המוסדי משפיע באופן בלתי פרופורציונלי על קבוצות מיעוט ועל סטודנטיות, החוות שחיקה מתמדת בתחושת השייכות האקדמית. ההכרה בכך שפגיעה מגדרית מעוגנת במבנה הכוח המוסדי מחייבת מעבר מהסדרה בירוקרטית גרידא לחשיבה מחודשת על אחריותן המוסרית והפדגוגית של אוניברסיטאות ביצירת מרחב למידה בטוח, שקוף ושוויוני לכלל באי הקמפוס.