הדיון על אמינות המחקר המדעי תפס תאוצה בעשור האחרון, כאשר מדעי החברה ניצבים בחזית האתגרים הקשורים ליכולת השחזור של ממצאים אמפיריים [3]. כפי שמציין [7], המבנה הנוכחי של תמריצים אקדמיים, המעודד לעיתים קרובות חידוש על פני עקביות, הוביל להיווצרות 'מדע פסאודו-מצטבר' שבו בסיס הידע אינו יציב כפי שסברו בעבר.
בישראל, המערכת האקדמית פועלת בתוך רשת של סטנדרטים בינלאומיים, אך נדרשת להתמודד עם הקשרים תרבותיים וחברתיים ייחודיים המשפיעים על תכנון המחקר [6]. השאלה המרכזית היא כיצד ניתן להטמיע עקרונות של מדע פתוח מבלי לפגוע בחדשנות המחקרית המאפיינת את הקהילה המדעית המקומית.
מטרת עבודה זו היא לנתח את ההתפתחויות הנוכחיות בתחום המדע הפתוח ולבחון את השלכותיהן על יכולת השחזור של מחקרים במדעי החברה. המחקר שואף להציע מתווה לשיפור הדיוק והשקיפות בפרקטיקות המחקריות בישראל [1].
המתודולוגיה במחקר זה נשענת על סקירה אנליטית של ספרות מקצועית וניתוח השוואתי של מודלים גלובליים. נעשה שימוש במקורות בינלאומיים להבנת התיאוריה, תוך התאמת המסקנות להקשר המקומי [4].
התוצאות הצפויות מצביעות על קשר ישיר בין אימוץ כלי שיתוף נתונים לבין עלייה ברמת האמינות של מחקרים איכותניים וכמותניים כאחד. ניתוח זה מדגיש את החשיבות של שינוי תרבותי בקרב חוקרים ומוסדות כאחד [7].
מבנה העבודה כולל סקירה תיאורטית של מושג המדע הפתוח, פירוט המתודולוגיה, ניתוח האתגרים המרכזיים, ודיון בפרקטיקות יישומיות המותאמות לאקדמיה הישראלית. לבסוף, יוצגו מסקנות בדבר הצעדים הנדרשים לקידום שקיפות מחקרית.